לא מזמן יצאנו לטיול עם החברים והילדים. תענוג. כשנוסעים עם ילדים תמיד דואגים לארוז חצי בית, ובסוף מגלים שדווקא בקבוק המים היחיד שהילד מוכן לשתות ממנו, נשאר מאחור. בדרך נס הצלחנו לשרוד את המשבר ומיהרנו הביתה. תכננו אמנם לנסוע ישר הביתה, אבל הפקקים בכביש חשבו אחרת, ולצערנו התעכבנו גם במקומות שונים בדרך.
כך הגיעה השעה 14:00 בצהריים, אנחנו נוסעים באוטו, עייפים עצבנים ואת הנסיעה מלווה פסקול התלונות של הילדים שישבו במושב האחורי. כל הדרך למסעדה הוא החל להתאמן על הפסקול (אח... אח....) ואני ישבתי מחויכת. כשהגענו והוא פתח את התפריט, הוא כבר התחיל להתאושש. כשהגיע האוכל הוא כבר היה מחויך ושמח (אף על פי שלא העז להודות בזה...).
בסופו של דבר, מכיוון שהיינו באזור ולא רצינו להתפשר על ארוחה טובה מצאנו את עצמנו מחפשים את המסעדות בראשון לציון. ככה הסתובבנו לא מעט בעיר שאנחנו מכירים במידה מוגבלת עד שלבסוף הגענו למרכז קניות גדול ובו ראינו מספר מסעדות.
"אתה בטוח שכאן תהיה מסעדה טובה?" שאלתי את בן הזוג. "לפי מה ששמעתי כך יש את אחת המסעדות הכי טובות בראשון לציון" ענה לי ומיד הוסיף "יש גם תפריט מיוחד לילדים ובסמוך למסעדה יש ג'ימבורי. יאכלו קצת ואז אולי יילכו להשתולל ויניחו גם לנו לאכול". ולהפתעתי הרבה, אכן כך היה. לילדים הזמנו מה שביקשו – כן ג'אנק-פוד, לא נורא הם ישרדו. לנו הזמנו את המעדנים האמיתיים שיש למסעדה להציע: אני הזמנתי פילה סלמון עסיסי שהוגש לצד פירה מתפוחי אדמה ובטטה, ובן הזוג הזמין אנטריקוט שהגיע לשולחן במחבת מבעבעת בצליל מעורר תאבון.
אחרי שהילדים רצו לפרוק אנרגיה בגי'מבורי יכולנו אנחנו להתענג גם על סופלה שוקולד וכדור גלידה בטעם וניל לקינוח. הזמנו גם יין קינוח לסיום ששתינו רק כמה לגימות ממנו (בכל זאת צריך לנהוג הביתה), וכדי להתעורר סיימנו עם קפה אספרסו וקצת חלב קר. "איך ידעת על המסעדה הזאת?" שאלתי אותו. "חבר מהעבודה. הם גם יצאו לטיול, נכנסו למרכז הקניות וחשבו לאכול באיזה דוכן שווארמה, אבל אחרי שגילו את המסעדה הזאת, הם הבטיחו לי שזוהי אחת המסעדות הכי טובות בראשון לציון". הדרך חזרה הביתה הייתה שקטה. אחרי שאכלו והשתוללו הילדים היו עייפים ונרדמו אחרי שתי דקות נסיעה. הגענו לביתנו בשקט ושלווה לא אופיינים ושמחנו שבזכות הטיול זכינו לאכול באחת מהמסעדות הכי טובות בראשון לציון.
רפי - מבקר מסעדות בראשון לציון
